<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ש"ב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
שאלת הא דאמר רבא בפרק מרובה [ב"ק ע' ע"ב] בסמוך אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו אמו אי תבעה ליה לדינא קמן מי אמרינן זיל הב לה אתננה וכו', קשיא לי(ה) עלה והא אתנן דאסרה תורה היינו נתן לה ואחר בא עליה אי נמי בא עליה ואחר נתן לה ואפילו לאחר כמה שנים דמיתסר היינו בעומד בחצרה כדאיתא בעבודה זרה פרק השוכר [ס"ב ע"ב] וא"כ מאי תביעה שייכא הכא הא בידה או בחצרה קאי, ויש לי בזה פירוש אבל איני סומך עליו מפני שאני מסתפק במי שנדר לאשה מנה באתננה ובא עליה אי תבעה ליה לדינא קמן אי אמרינן ליה זיל הב לה ומפקינן מיניה על כרחיה דמסתברא ודאי דמפקינן מיניה דלא גרעה מפועל ע"כ.
תשובה דברים פשוטים אני רואה כאן לפי שהפוסק מנה לאשה באתננה ובא עליה אין ספק שהוא חייב ליתן שורת הדין דביאתה אלו הן כספיה, והינו דבפוסק לזונה [גויה] שקונה בכסף אם ייחד לה טלה באתננה קנתה אותו טלה ואסור משום אתנן אפילו לא משכתו בשעת תשמיש, ואם לא קנאתו מן הדין לזכות בו בבית דין מדין קנייה לא הוה איסור אתנן חל עליו כלל, והיינו דבזונה ישראלית אם לא נתן לה קודם שבא עליה ואינו עומד בחצרה אינו אסור משום אתנן. והיינו נמי דפרכינן התם כי אמר לה טלה זה נמי מאי הוי הא מיחסרא משיכה אלמא כל שלא קנאתו בדרכי הקנייה אינו אסור משום אתנן. והא דאמר רבא אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו היינו טעמא משום דבזונה דעלמא קנתה ואינו פוטר באמו מלשלם אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה הלכך כל מי שמתחייב בנפשו אע"ג שהוא פטור מממון חייב לשלם קרינן ליה לפי שהוא חייב לשלם בבא לצאת ידי שמים כיון דבעלמא חייב, וכדאמרינן בפרק השוכר את הפועלים [ב"מ צ"א ע"א] החוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ארבעת קבין לפרה ושלושת קבין לחמור, ואקשינן עלה והא אינו לוקה ומשלם ופריק רבא אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו, כלומר דכיון דבעלמא חייב והכא אינו פטור אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה חייב הוא לשלם בדיני שמים והיינו נמי דרמי בר חמא דשמעתין. אבל לדעת רב פפא ולדעת מי שהקשה לרמי בר חמא בפרק מרובה [ע' ע"א] וכן לדעת המקשה שבפרק השוכר את הפועל לא אסרה תורה אתנן בבא על אמו, שכל המתחייב בנפשו אין חיוב ממון חל עליו כלל ואין אומרין לו צא ידי שמים, והילכך בבא על אמו אינו אסור משום אתנן לעולם ואפילו נתנו לה ואחר כך בא עליה, דכיון דכי אתי קמן בשלא נתנו לה לא אמרינן ליה קום הב לה אף בשנתנו לה קודם לכן לא קנאתו, וכדאקשינן עליה דרמי בר חמא וכיון דכי תבע ליה לדינא קמן לא אמרינן ליה זיל שלים דמתחייב בנפשו הוא מכירה נמי לא מכירה היא, והיינו דאמר רבא כיון שאסרה תורה אתנן סתם אפילו אתנן אמו בכלל והילכך על כרחין אף על גב דמיקטיל ואינו משלם בדיני אדם חייב הוא בבא לצאת ידי שמים וחייב לשלם קרינן ליה ואפילו לא נתנו לה ומשום הכי בשנתנו לה ואחר כך בא עליה אסור משום אתנן.
